החלקות ונפילות

החלקות ונפילות: אחריות בעל המקום והרשות המקומית

נפילה נתפסת בדרך כלל כמזל רע, או כחוסר זהירות של מי שנפל. הדין רואה זאת אחרת. מי שמחזיק במקום שהציבור עובר בו נושא באחריות לבטיחותו, וכשנפילה נגרמת ממפגע שהיה עליו לטפל בו, הנפגע זכאי לפיצוי. עם זאת, הדין אינו מטיל אחריות על כל נפילה, והגבול בין השתיים הוא עיקר התחום.

הבסיס המשפטי

תביעה על נפילה היא תביעת נזיקין לפי פקודת הנזיקין, ובדרך כלל בעוולת הרשלנות. בשונה מתאונות דרכים, אין כאן אחריות מוחלטת. על הנפגע להוכיח שהנתבע חב כלפיו חובת זהירות, שהפר אותה, ושההפרה גרמה לנזק.

מי חב בחובת זהירות

מחזיק במקרקעין. בעל עסק, קניון, בית מלון, ועד בית או חברת ניהול חבים חובת זהירות כלפי מי שנכנס למקום שבשליטתם. החובה היא לנקוט אמצעים סבירים כדי שהמקום יהיה בטוח לשימוש: לתחזק, לבדוק, לתקן ולהזהיר.

רשות מקומית. עירייה אחראית לתקינותם של הרחובות, המדרכות והשטחים הציבוריים שבתחומה. חובתה כוללת פיקוח שוטף, איתור מפגעים ותיקונם בתוך זמן סביר.

גורמים נוספים. קבלן שביצע עבודות והותיר מפגע, חברת תשתית שפתחה מדרכה ולא השיבה אותה לקדמותה, או שוכר שמפעיל את המקום. לא פעם האחריות מתחלקת בין כמה גורמים.

סיכון רגיל מול מפגע

הפסיקה מבחינה בין סיכונים טבעיים ורגילים, שכל אדם סביר צריך לצפות להם, לבין סיכונים חריגים שמקימים אחריות. מדרכה אינה משטח חלק לחלוטין, והולך רגל אינו יכול לצפות שלא יהיה בה כל הפרש גובה. מנגד, בור, מרצפת חסרה, שורש שהרים את הריצוף או שיפוע חלק במיוחד חורגים מהסיכון הרגיל.

ההבחנה נעשית לפי נסיבות המקרה: גודל המפגע, מיקומו, הנראות שלו, התאורה, ומשך הזמן שבו היה קיים.

הידיעה על המפגע

שאלה מרכזית היא אם הנתבע ידע על המפגע, או שהיה עליו לדעת עליו. שלולית שנוצרה שנייה לפני הנפילה אינה דומה לנזילה שנמשכה שעות. בעל עסק נדרש לקיים נוהל סביר של בדיקה וניקיון, ורשות מקומית נדרשת למערך פיקוח. היעדר נוהל כזה, או אי-קיומו בפועל, הם בסיס שכיח לקביעת התרשלות.

נטל ההוכחה

הנטל מוטל על התובע: עליו להוכיח היכן נפל, ממה נפל, ושהמפגע הוא שגרם לנפילה. בתביעות רבות זו נקודת התורפה, משום שהמפגע תוקן או נעלם עד למועד הדיון.

במקרים מתאימים חל הכלל "הדבר מדבר בעדו", שמעביר את הנטל אל הנתבע. הכלל חל כשהתובע לא ידע ולא יכול היה לדעת מה גרם לנזק, כשהנזק נגרם מנכס שבשליטת הנתבע, וכשנראה שהמקרה מתיישב יותר עם התרשלות מאשר עם זהירות סבירה.

אשם תורם

גם כשהנתבע אחראי, בית המשפט רשאי להפחית מהפיצוי אם הנפגע תרם לנזקו, למשל כשלא הביט לאן הוא הולך, או כשהכיר את המפגע מקודם. אשם תורם מפחית את הפיצוי בשיעור שנקבע, ואינו שולל אותו.

הפיצוי

משהוכחה האחריות, הפיצוי נפסק לפי דיני הנזיקין הכלליים, בלי התקרות שחלות בתאונות דרכים: כאב וסבל, הפסדי שכר בעבר ופגיעה בכושר ההשתכרות לעתיד, הוצאות רפואיות, עזרת הזולת וניידות.

את הנכות הרפואית מוכיחים בחוות דעת של מומחה רפואי מטעם התובע. הנתבע רשאי להגיש חוות דעת נגדית, ובית המשפט רשאי למנות מומחה מטעמו.

הביטוח שמאחורי הנתבע

לרוב הרשויות המקומיות ובעלי העסקים יש ביטוח אחריות כלפי צד שלישי. לכן התביעה מתנהלת בפועל מול חברת ביטוח, שמעורבת כבר משלב הדרישה הראשונה.

התיישנות

תקופת ההתיישנות היא שבע שנים מיום האירוע, ולקטינים חלים כללים מיוחדים.

לסיכום

תביעת נפילה מוכרעת בשתי שאלות. האחת עובדתית: האם אפשר להוכיח ממה נפל הנפגע. השנייה משפטית: האם מדובר במפגע שהיה על האחראי למקום למנוע, או בסיכון רגיל שכל אדם נושא בו.

להרחבה על השירות: החלקות ונפילות. לייעוץ ראשוני: צור קשר.

המידע במאמר הוא מידע כללי. כל מקרה נבחן לגופו, והמאמר אינו מהווה ייעוץ משפטי ואינו תחליף לו.

התקשרו WhatsApp דוא"ל