רשלנות רפואית

רשלנות רפואית: מתי טיפול רפואי כושל הוא עילה לתביעה

הרפואה אינה מדע מדויק, ולא כל טיפול מסתיים כפי שקיווינו. הדין אינו מטיל על רופא אחריות לכל תוצאה קשה, אלא רק לתוצאה שנגרמה משום שהטיפול חרג ממה שמצופה מאיש מקצוע סביר. ההבחנה בין סיבוך שאינו באשמת איש לבין רשלנות היא לב התחום.

המסגרת המשפטית

תביעת רשלנות רפואית היא תביעת נזיקין, והיא נשענת על עוולת הרשלנות שבפקודת הנזיקין. כדי לזכות בה על התובע להוכיח ארבעה יסודות: שהמטפל חב כלפיו חובת זהירות; שהחובה הופרה; שנגרם לו נזק; ושקיים קשר סיבתי בין ההפרה לבין הנזק.

חובת הזהירות של מטפל כלפי מטופלו כמעט אינה שנויה במחלוקת. המחלוקת מתמקדת בדרך כלל בשני היסודות האחרים: האם הייתה הפרה, והאם ההפרה היא שגרמה לנזק.

מבחן הרופא הסביר

השאלה אינה אם הרופא טעה, אלא אם פעל כפי שרופא סביר היה פועל באותן נסיבות, לפי הידע והפרקטיקה שהיו מקובלים בזמן הטיפול. בית המשפט אינו בוחן את ההחלטה בחוכמה שלאחר מעשה. רופא שבחר בדרך טיפול מקובלת אחת מתוך כמה אינו רשלן רק משום שבדיעבד התברר שדרך אחרת הייתה מוצלחת יותר.

התחומים שבהם מתעוררות רוב התביעות

אבחון. אבחנה שגויה או מאוחרת, אי-הפניה לבדיקה שהתבקשה לנוכח התלונות, או התעלמות מתוצאה חריגה. השאלה המשפטית היא מה היה משתנה לו האבחנה הייתה נעשית במועד.

היריון ולידה. מעקב היריון לקוי, אי-זיהוי מצוקה עוברית וניהול לא נכון של הלידה. תביעות אלה מורכבות במיוחד, בשל היקף הנזק ומשך החיים שעליו הוא משתרע.

ניתוחים. טעות בטכניקה הניתוחית, פגיעה באיבר סמוך, או מעקב לקוי לאחר הניתוח.

טיפול תרופתי. תרופה שגויה, מינון שגוי או מתן תרופה למרות רגישות ידועה.

רישום רפואי לקוי או חסר. רשומה שאינה מתעדת את הבדיקות, את הממצאים ואת ההחלטות שהתקבלו. החסר פוגע ברצף הטיפול, ולאחר מעשה גם ביכולתו של המטופל לברר מה אירע.

היעדר הסבר לאחר פעולה כירורגית. מטופל שלא קיבל, לאחר הניתוח, הסבר על מצבו הרפואי: מה נעשה, מה נמצא, אם אירע סיבוך ומה נדרש ממנו בהמשך. בלי המידע הזה המטופל אינו יכול לזהות החמרה ולפנות לטיפול במועד.

הסכמה מדעת

לצד הרשלנות בטיפול עצמו קיימת עילה נפרדת: טיפול שניתן בלי הסכמה מדעת. חוק זכויות החולה מחייב את המטפל למסור למטופל את המידע הדרוש לו כדי להחליט, ובכלל זה הסיכונים, הסיכויים והחלופות. מטופל שלא קיבל את המידע עשוי להיות זכאי לפיצוי על הפגיעה בזכותו להחליט על גופו, גם אם הטיפול עצמו בוצע כהלכה.

הרשומה הרפואית

התיעוד הרפואי הוא הראיה המרכזית בתיק. מטופל זכאי לקבל העתק ממנו, לפי חוק זכויות החולה. לרשומה יש חשיבות נוספת: כשהתיעוד חסר או לקוי במידה שמונעת מהתובע להוכיח את טענותיו, בית המשפט רשאי להעביר את נטל ההוכחה אל הנתבע.

חוות דעת של מומחה

בית המשפט אינו מכריע בשאלות רפואיות מכוח ידיעתו. תביעת רשלנות רפואית נשענת על חוות דעת של רופא מומחה בתחום הרלוונטי, שקובע אם הטיפול חרג מהמקובל ואם החריגה גרמה לנזק. בפועל, חוות הדעת היא שמכריעה אם יש תיק, ולכן בחינת המקרה מתחילה בה.

על מה נפסק פיצוי

הפיצוי נועד להעמיד את הנפגע, ככל האפשר, במצב שבו היה אלמלא הרשלנות. ראשי הנזק המקובלים הם כאב וסבל, הפסדי השתכרות בעבר ובעתיד, הוצאות רפואיות ושיקום, עזרת הזולת וסיעוד, והתאמת דיור וניידות כשהדבר נדרש. במקרי מוות עומדת עילה גם לתלויים ולעיזבון.

התיישנות

על תביעות אלה חלה תקופת ההתיישנות הכללית של שבע שנים. לקטינים חלים כללים מיוחדים, וקיים גם כלל הגילוי המאוחר, שחל כשהנפגע לא ידע ולא יכול היה לדעת על העובדות שמקימות את התביעה. ההסדרים מורכבים, ואין להסתמך על המועד הכללי בלי בדיקה פרטנית.

לסיכום

רשלנות רפואית אינה נמדדת בתוצאה אלא בדרך. מי שחושד שהטיפול שקיבל חרג מהמקובל צריך, בראש ובראשונה, בדיקה מקצועית של התיעוד הרפואי. רק ממנה אפשר לדעת אם מדובר בסיבוך או ברשלנות.

להרחבה על השירות: רשלנות רפואית. לייעוץ ראשוני: צור קשר.

המידע במאמר הוא מידע כללי. כל מקרה נבחן לגופו, והמאמר אינו מהווה ייעוץ משפטי ואינו תחליף לו.

התקשרו WhatsApp דוא"ל